אהבת חסד בראש השנה

בס”ד ערב ר”ה תש”ע

היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים
זה היום תִחילת מעשיך זיכרון ליום ראשון

ביום זה, היום של בריאת העולם, אפשר לשאול את השאלה – שאלה פשוטה – בשביל מה ברא ה’ את העולם? (הקב”ה, שהוא התכלתית של שלמות)
עד כמה שהדבר נתפס בחושינו, הרי שהסיבה המרכזית לבריאת העולם, היא רצונו יתברך להיטיב לזולתו. לשם כך, יצר הקב”ה עולם והמוני ברואים כדי שיהיה עם מי להיטיב. ומה הטוב האמיתי? זה להתקרב אל הבורא עולם, כי הוא הטוב האמיתי. ואיך מתקרבים אליו? כתוב: “אחרי ה’ תלכו” שואלת הגמרא וכי אפשר לאדם להלך אחר השכינה?! אלא להלך אחרי מידותיו. מה הוא רחום וחנון, אף אתה תהיה רחום וחנון.
דומה לזה יש בראייתא בגמרא שבת:
תניא (במסכת שבת דף קל”ג) “זה אלי ואנוהו – התנאה לפניו במצות עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה ציצית נאה ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין. אבא שאול אומר “ואנוהו” הוי דומה לו, מה הוא חנון ורחום, אף אתה היֶה חנון ורחום.
רש”י מסביר שהמילה “ואנוהו” לשון “אני והוא” אעשה עצמי כמותו לידבק בדרכיו. המהרש”א כותב שנראה שפירוש שאבא שאול גם “ואנוהו” התנאה לפניו במעשים. רק שהוא מוסיף שמה שנאה, זה לעשות חסד עם הבריאות.
ואם אין לנו יכולת לבראו עולם, יש לנו אפשרות לקחת חלק בקיום העולם, כמו ששמעון הצדיק מלמד אותנו בפרקי אבות: “על שלשה דברים העולם עומד – על התורה, על העבודה, ועל גמילות חסדים” שמעון הצדיק נתן לנו את הסוד של השלוש עמודי העולם, ואחד מהם גמילות חסדים. לכן כשאנו עושים חסד, עוזרים לזולת, אנחנו מתדמים לבורא עולם, שהוא ברא את העולם כדי לגמול חסד.

רב אביגדור נבנצל, הרב של העיר העתיקה, כותב שבהתפילות של הימים הנוראים, שאנו מבקשים חסד עלעצמנו – הריהן עצמן מלאות חסד על זולתנו וזה בשני אופנים:
1.מכיוון שהקב”ה חקק חוקים בעולמו, ועל פיהם יורד השפע שהוא משפיע אלינו רק באמצעות תפילותינו ומצוותינו – נמצא, שכאשר אנו משתדלים בקיום התורה, ומורידים בתפילתנו את השפע לעולם, הרי שאנו “עושים חסד” עמו יתברך, אנו “מסייעים” לו למלא את רצונו העליון, ולהיטיב לברואים שברא.
2.תפילות ר”ה ויוה”כ, מלאות בבקשות לגילוי כבוד שמיים על כל הי שנברא בצלם. “מלוך על כל העולם כולו בכבודך…וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו” כל זמן שיש אנשים בעולם שלא מבינים ש”אתה יצרתו, יש פגימה בכוד שמיים. ואף על הרשעים, אויבי עם ה’, אין התפילה להשמיד אותם, אלא “ועולתה תקפץ פיה” שהחוטאים יסתמו את הפה, “וכל הרשעה כולה כעשן תִכלה” – לא שאנחנו מתפללים להשמיד את הרשעים, למרות שמגיע להם, אלא שהרֶשע ייעלם מליבם של בני האדם.

נמצא א”כ, שיש בתפילות הימים הנוראים חסד כפול:
כלפי שמייא – אנו שואפים ומתפללים שכבוד ה’ יהיה נחלתם של כל הברואים, ובכך יתמלא רצונו להשפיע מטובו בעולם.
וכלפי הברואים – בכך שעל אף כל שעוללו לנו, איננו מתפללים שה’ ישמיד את הרשעים – כי אם את הרִשעה בלבד
לכן, מן הראוי לקחת את ההזדמנות של יום בריאת העולם להתחזק במידת החסד, לקבל על עצמינו לעזור לזולת, להתפלל לטובת כל העולם, ובזה נִכָתב ונֵחָתם לאלתר לחיים טובים.

This entry was posted in Torah. Bookmark the permalink.

Leave a Reply