לאה לא מפסיקה להודות – פרשת ויצא

‘טוב להודות לה
המזמור שהוקבע לזמר על הדוכן במקדש בשבת הינו (תהילים צ”ב) “מזמור שיר ליום השבת. טוב להודות לה’ ולזמר לשמך עליון”. על הקשר בין ההודאה לה’ ובין יום השבת מפרש הרד”ק: יום השבת טוב להודות בו לה’ משאר ימי השבוע, כי האדם פנוי בו מעסקי העולם ונשמתו זכה מטרדת הגוף, ומתעסקת בחכמה ובעבודת האלוקים. וטוב לזמר לשמך עליון, כי הנשמה העליונה תמצא מקום לשבח לך שאתה עליון. עכ”ל
על נושא של הודאה אנחנו קוראים בפרשה על לאה אמנו “ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה’ על כן קראה שמו יהודה.” פרש”י על הפעם אודה. שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות עכ”ל. לאה קבלה יותר ממה שהייתה ראוי לה לקבל, ראתה על הנכון להודות על כך, ולהכריז על ההודאה בזה שהיא קראה את בנה על שם ההודאה. חז”ל שיבחו על ההודאה של לאה: (ברכות ז:) ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי “מיום שברא הקב”ה את עולמו לא היה אדם שהודה להקב”ה עד שבאתה לאה והודתו שנאמר (בראשית כט לה) “הפעם אודה את ה’ “.
זה שלאה הודתה לה’ על החלק הטוב שלה היה משפיע לדורות הבאות אחריה, כמו שאמרו חז”ל: (בראשית רבא ע”א ה’) לאה תפסה פלך הודיה ועמדו הימנה בעלי הודיה. יהודה (בראשית לח כו) “ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני.” דוד אמר (תהלים קלו א) “הודו לה’ כי טוב”. דניאל אמר (דניאל ב כג) לך אלה אבהתי מהודא ומשבח אנה.” עכ”ל המדרש. ואפילה שההודאה של יהודה הייתה במובן של “מודה על האמת”, הוא גם מענין של הודאה ושבח. כמו שלאה לא הייתה חייבת להכיר על הבן הרביעי כמשהו יותר מהשלשה הראשונים, כך יהודה היה יכול להתעלם ממעשיו עם תמר ולא להודות.
טוב להיות יהודי
וגם להודאה של יהודה הייתה השפעה לדורות. על הפסוק של הברכה של יעקב אבינו ע”ה ליהודה (בראשית מ”ט, ח’) “יהודה אתה יודוך אחיך…” התרגום יונתן בן עוזיאל אומר: ” יְהוּדָה אַנְתְּ אוֹדֵיתָא עַל עוּבְדָא דְתָמָר בְּגִין כֵּן לָךְ יְהוֹדוּן אֲחָךְ וְיִתְקְרוּן יְהוּדָאִין עַל שְׁמָךְ” יהודה היה מספיק עניו שהיה יכול להודות על פשעיו, לכן אחיו שבחוהו וקבלו אותו למנהיגם. ובזכות זה אנחנו נקראים “יהודים” על שמו, כדי להמשיך את האומנות של הודאה. וכאמור, המועד הטוב ביותר להודות לה’ ביום שבת קודש.

This entry was posted in Torah, Weekly Torah portion. Bookmark the permalink.

Leave a Reply